עידו נולד ב 24.10.96.
הוא היה ילד עליז חייכן ונבון, בעל חוש הומור וכריזמה שמשכה אליו את כולם.
לעידו יש שלושה אחים:
ליאת אחותו הגדולה
עומרי אחיו הגדול
והילה אחותו הקטנה, שאיתה הספיק להיות רק 1/2 שנה בה הביאה לו שמחה ואושר והוא העניק לה אהבה רבה.

עידו אהב מאד ללכת לבית הספר ומאד נהנה ללמוד. הוא היה ילד סקרן שתמיד התעניין ורצה לדעת על דברים, אך יותר מכל אהב לבלות ולשחק עם חבריו: אם זה בבית הספר בהפסקות או בשעות אחר הצהרים.
הקשר עם החברים והמשפחה היה יקר לו מכל.
הוא היה ילד אהוב מאד וחבר טוב. עידו אהב מאוד חיות , לשמוע מוסיקה ולרקוד . הוא נהנה לרוץ, לשחק בכדור, לרכב על אופניים ,לשחק במחשב   ובכל אותם המשחקים בהם אתם משחקים.

 

בגיל שלוש וחצי חלה במחלת הלוקמיה (סרטן הדם).
מרגע שחלה עוד בהיותו בגן שמר עידו על כוחות חיוביים ועל שמחת חיים, גם כשסבל וכאב תמיד ראה את היפה והטוב שבחיים, תמיד אופטימי ואוהב את הזולת ורצה רק לעזור ולהעניק לאחר. לצחוק ולהצחיק את בני משפחתו ואת הצוות הרפואי בבדיחות , חיקויים ומתיחות.
 גם כשהחלים אך המחלה שוב חזרה-פעמים- וגם כשהמחלה והטיפולים הקשו עליו לשחק ולבלות בדרכים שכה אהב ,תמיד חיפש את החיובי ודאג להעלות ברגישותו חיוך ושמחה על שפתיי האחר לצחוק  ולהדביק באופטימיות והחיוניות שבו, כשהוא רואה לנגד עיניו עתיד שמח וטוב יותר.

כשלא יכל לשחק בכדורגל- למד ונהנה ליצור בפלסטלינה ובאורגמי. כשלא יכל לצאת בהפסקות כדי לשחק בחוץ, נהגו חבריו להישאר עימו ולשחק איתו בכיתה במחשב.

עידו לא הרשה לעצמו להישאר יותר מדי זמן עצוב ותמיד ניסה למצוא דרכים לשפר את המצב אליו נקלע.
מתוך סקרנותו ושאיפתו לידע , עידו תמיד שאל והבין הכל על מחלתו , על הטיפולים שהוא עובר ועל סוגי התרופות שקיבל .עידו הסביר את כל שידע לחבריו בכיתה בשיעור מדע ואף הידיין לא פעם עם רופאיו על התרופות שקיבל .
כל חלומו של עידו היה להיות מה שכינה  "ילד-רגיל" .ובכך התכוון להיות בריא ולהגיע כמו כל ילד לבית הספר, ללמוד וליהנות עם חברים ולהתגעגע לחופש הגדול. בשל מחלתו בילה שעות וימים בבית החולים, ונעדר חודשים שלמים מבית הספר, עם  זאת דאג תמיד להשלים את החומר הנלמד והגיע להשגים טובים.

עקב מחלתו  הוא נהג לעשות דברים רבים שילדים בגילו בדרך כלל לא עושים.
הוא הטיס מטוסים והזמין את חבריו לטוס וליהנות עימו מיופי השחקים ומהנאת הטיסה במרומים.
עידו טייל בעולם, באנגליה , צרפת, הולנד, ארצות-הברית וקנדה. היו גם פעמים שנסע עם עמותות שונות ללא המשפחה,אך תמיד חזר עם מזכרות לחברים ולמשפחה.
למרות כל אותם דברים, רק חלם כבר להבריא ושכל אותם דברים יהיו לנחלת העבר.

עידו נפטר בהיותו בן 1/2 10 לאחר מאבק קשה אך הותיר אחריו הרבה, הרבה אהבה ונתינה.

 

עידו שמור בלב משפחתו וחבריו לעד!- יהי זכרו ברוך.